אז יש לכם נכד או נכדה על הספקטרום? קודם כל, תדעו שאתם לא לבד. הרבה סבתות וסבים מוצאים את עצמם במצב הזה, ותוהים איך בדיוק הם יכולים להיות חלק משמעותי בחיי הנכד המיוחד הזה. התשובה היא – אתם יכולים להיות מאוד משמעותיים. אבל זה דורש קצת הבנה, הרבה סבלנות, ובעיקר – רצון אמיתי להכיר את הילד כמו שהוא.
מה זה אומר בכלל "על הספקטרום"?
אוקיי, אז לפני שנדבר על איך להיות סבא או סבתא טובים יותר, בואו נבין בקצרה מה זה אומר שילד נמצא על הספקטרום האוטיסטי.
פשוט – זה אומר שהמוח של הילד עובד קצת אחרת. זה לא אומר שהוא פחות חכם או פחות מיוחד. זה פשוט אומר שהוא חווה את העולם בצורה שונה מרוב הילדים. דברים שנראים לנו פשוטים – כמו שיחה עם קבוצת אנשים, זיהוי מצבים חברים, אור חזק, או בגד עם תפר שמגרד – יכולים להיות עבורו מאתגרים מאוד.
חלק מהילדים על הספקטרום אוהבים לדבר שעות על נושא אחד שמעניין אותם. חלק מתקשים להבין בדיחות או ביטויים. חלק צריכים שגרה מאוד ברורה כדי להרגיש בטוחים. וחלק פשוט מרגישים דברים בצורה חזקה יותר – רעש יכול להיות כמעט כואב, ריח יכול להיות בלתי נסבל, ומגע פתאומי יכול להיות מפחיד.
אבל – וזה חשוב – לכל ילד יש את המאפיינים שלו. אין שני ילדים על הספקטרום שזהים.
למה אתם כל כך חשובים?
תראו, ההורים של הנכד שלכם עוברים תקופה לא פשוטה. יש להם הרבה טיפולים, הרבה פגישות, הרבה לחץ. לפעמים הם פשוט עייפים. ממש עייפים.
ופה אתם נכנסים לתמונה. אתם יכולים להיות:
מקום בטוח – בית שבו הנכד יודע בדיוק מה לצפות. שבו אתם לא שופטים, לא מנסים "לתקן", פשוט מקבלים אותו.
זוג ידיים נוסף – לפעמים ההורים פשוט צריכים הפסקה. אפילו שעתיים של זמן לעצמם יכולות לעשות פלאים.
אוזן קשבת – להורים לפעמים צריך מישהו שפשוט יקשיב. בלי עצות, בלי ביקורת. סתם להקשיב.
גשר לעולם – אתם יכולים להסביר לשאר המשפחה מה זה אומר להיות על הספקטרום, ולעזור להם להבין ולקבל.
אז איך בעצם עושים את זה?
למדו להכיר את הילד
תראו, לפני שאתם יכולים להיות סבא או סבתא טובים לילד הזה, אתם צריכים להכיר אותו. באמת.
שאלו את ההורים: מה גורם לו למתח? מה מרגיע אותו? מה הוא אוהב? (ותכינו את עצמכם לשמוע על אותו הנושא שוב ושוב ושוב). האם יש לו צרכים תחושתיים מיוחדים? האם הוא אוהב חיבוקים או שזה לא נוח לו?
אל תניחו שמה שעבד עם הילדים שלכם יעבוד איתו. זה ילד אחר, עם צרכים אחרים.
התאימו את הבית שלכם
לא, אתם לא צריכים לשנות את כל הבית. אבל כמה התאמות קטנות יכולות לעשות הבדל ענק:
האור – אם הילד רגיש לאור, נסו אור עמום או מנורות עם עמעום. לא צריך שהכל יהיה מואר כמו חדר ניתוח.
הרעש – יש לכם טלוויזיה שתמיד דולקת ברקע? אולי כדאי לכבות כשהנכד מגיע. רעש רקע יכול להיות ממש מטריד.
מקום שקט – ייעדו פינה שקטה שהילד יכול לברוח אליה אם זה נעשה יותר מדי. עם כמה ספרים, משהו רך, אולי אוזניות להשתקת רעשים.
שגרה ברורה – נסו שכל ביקור יהיה דומה. אותו זמן, אותן פעילויות. זה נותן לילד תחושת ביטחון.
תקשורת שעובדת
לפעמים הילד לא יכול להגיד לכם מה הוא מרגיש או צריך. אז תצטרכו להיות קצת בלשים:
- היו ברורים – במקום "בוא נעשה משהו כיף", תגידו "בעוד 10 דקות נלך לפארק. נשחק 20 דקות ואז נחזור".
- תנו זמן לתגובה – לפעמים לוקח לילד זמן לעבד שאלה. ספרו עד 10 בראש לפני שאתם חושבים שהוא לא שומע אתכם.
- תשתמשו בתמונות – אם הילד מתקשה עם מילים, תמונות יכולות לעזור. צילום של הפארק, של הארוחה, של השגרה.
- קראו את השפה של הגוף – אם הוא מתחיל להתנדנד, לכסות את האוזניים, או להיראות לא שקט – אולי זה סימן שזה יותר מדי.
שחקו יחד בצורה שלו
תשכחו מהמשחקים המסורתיים שאתם זוכרים מהילדים שלכם. הנכד שלכם אולי משחק אחרת:
- תעקבו אחריו – אם הוא אוהב לסדר משאיות בשורה, שבו לידו ותעשו את זה איתו. אל תנסו לשנות את המשחק ל"משהו יותר יצירתי".
- תשחקו לצד, לא מול – לפעמים משחק מקביל (כל אחד עושה את שלו, אבל ביחד) הוא בדיוק מה שהילד צריך.
- תתנו תשומת לב למה שהוא אוהב – אם הוא מתעניין בדינוזאורים, הוא ירצה לדבר על דינוזאורים. כל הזמן. זה בסדר. תלמדו איתו.
תמכו בהורים
אל תשכחו – אתם כאן לא רק בשביל הילד, גם בשביל ההורים שלו:
- אל תשפטו – זה ממש חשוב. ההורים לא צריכים את הביקורת שלכם, הם צריכים את התמיכה שלכם.
- אל תגידו "בזמני זה היה אחרת" – כן, היה אחרת. אבל עכשיו זה עכשיו.
- תציעו עזרה ספציפית – במקום "תגידו אם אתם צריכים משהו", תגידו "אני יכול לקחת את הילד ביום חמישי בין 4 ל-6?".
- תקשיבו – לפעמים הם פשוט צריכים לדבר. לא לקבל עצות, לא לשמוע פתרונות. סתם לדבר.
מה שחשוב לזכור
זה מרתון, לא ספרינט
היחסים שלכם עם הנכד זה לא משהו שקורה בן לילה. זה דורש זמן, סבלנות, והרבה ניסוי וטעייה. וזה בסדר גמור.
אתם לא צריכים להיות מושלמים
אתם תעשו טעויות. כולם עושים. הדבר היותר חשוב הוא להמשיך לנסות, ולהראות לילד שאתם באמת אכפת לכם.
האהבה שלכם משנה
גם אם לפעמים זה לא נראה ככה, גם אם הילד לא ממש מביע את זה – הקשר שלכם איתו חשוב. ממש חשוב.
בואו נסכם
להיות סבא או סבתא לילד על הספקטרום זה לא תמיד קל. זה לפעמים מבלבל, לפעמים מתיש, ולפעמים אתם לא בטוחים אם אתם עושים את זה נכון.
אבל תדעו משהו – העובדה שאתם כאן, שאתם קוראים את זה ורוצים ללמוד – זה אומר שכבר אתם על הדרך הנכונה. הילד הזה צריך אתכם. לא כדי "לתקן" אותו, לא כדי "לשפר" אותו. פשוט להיות שם. לקבל אותו. לאהוב אותו כמו שהוא.
ואם יש משהו שאני יכול להגיד לכם מניסיון של משפחות רבות – הסבא והסבתא שפשוט נמצאים שם, שלא שופטים, שאוהבים בלי תנאי – הם הופכים להיות אחד האנשים החשובים ביותר בחיי הילד.
אז קחו את זה לאט, תנו לעצמכם ולילד זמן, ותזכרו – אין דרך "נכונה" אחת להיות סבא או סבתא. יש רק את הדרך שלכם, שמתוך אהבה ורצון אמיתי להכיר את הנכד המדהים הזה.
